מאירי על סוטה ט״ו

1 מנחת חוטא והוא המנחה שמקריב העני המחויב חטאת ואין ידו משגת כדין האמור בויקרא בשבועת העדות ושבועת בטוי ונכנס למקדש או אוכל בשר קדש בטומאה אינן טעונות שמן ולבונה כמנחת סוטה ובדין הוא שיהו כלן טעונות שמן ולבונה שלא יהא אחד מהם חוטא נשכר אלא שלא יהא קרבנם מהודר וכן כל חטאת ואשם הואיל ובאין על חטא אין טעונין נסכים ר"ל עשרון בלול ברביעית ההין שמן לכבש והיא הנקראת מנחת נסכים ורביעית ההין יין הנקרא נסכים וכן בחביריהם כל בהמה כמשפטה על הדרך האמור בפרשת נסכים שהרי בפרשת נסכים נאמר לפלא נדר או לנדבה נדר ונדבה כגון עולות ושלמים טעונים נסכים ואין חטאת ואשם טעונים נסכים:

2 ואף חטאת נזיר אינו טעון נסכים שהרי מ"מ על חטא הוא בא וכדעת האומר נזיר חוטא הוא כמו שביארנו במקומו ואע"פ שנאמר בו והקריב את קרבנו לה' כבש המים בן שנתו לעולה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד תמים לשלמים ומנחתם ונסכיהם מ"מ אחר כך כתוב בו ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' וכו' ואת מנחתו ואת נסכו ודרשו בספרי והלא איל בכלל היה למה יצא לומר לך מה איל מיוחד שבא בנדר או בנדבה ר"ל שהוא שלמים אף כל וכו' כגון העולה ששלמים ועולות באין במקום אחר בנדר ונדבה יצא חטאת שאינו בא במקום אחר בנדר ונדבה ולפיכך אף זה אין בו נסכים:

3 אבל חטאת מצורע ואשמו נתרבו במקרא לנסכים ואע"פ שעל חטא הם באים וכמו שאמרו ערכין ט"ז א' על שבעה דברים נגעים באים על גלוי עריות וכדכתיב בפרעה וינגע ה' וכו' ועל גסות הרוח וכדכתיב בעזיהו וכחזקתו גבה לבו וכו' והצרעת זרחה במצחו ועל הגזל דכתי' וצוה הכהן ופנו את הבית ותנא הוא כינס ממון שאינו שלו לפיכך הכהן מפזר ממון שלו ועל שפיכות דמים כדכתיב ביואב אל יכרת מבית יואב זב ומצורע ועל שבועת שוא מגחזי דכתיב הואל וקח ככרים כלומר השבע שאלישע שלחך וקח כפלים ממה שאתה שואל וכתיב ביה וצרעת נעמן תדבק בך וכו' ועל לשון הרע מדכתיב זאת תהיה תורת המצורע ודרשו בו מצורע מוצא שם רע דכתיב מלשני בסתר רעהו אותו אצמית ר"ל אחליט מלשון צמיתות והוא ענין מצורע מוחלט וכן דרשו בצפור של טהרתו יבא פטיט ויכפר על פטיט ועל צרות עין שנאמר ובא אשר לו הבית ר"ל מי שייחד הבית לעצמו מ"מ הקרבן אינו בא על החטא שכבר נתכפר לו בנגעו והקרבן אינו בא אלא להתירו לקדשים כדין שאר מחוסרי כפרה:

4 כבר ביארנו במשנה על פילי של חרס שהיה מביא שצריך להיות חדש שלא נעשה בו מלאכה מעולם הא כל שנעשה בו מלאכה אע"פ שלא נתאכמו פניו על ידי האור פסול אלא שאם היה ישן אפילו נתאכמו והושחרו פניו אם החזירו לתוך כבשן האש ונתלבן דינו כחדש אף כלי חרס האמור במצורע ליתן בתוכו מים חיים לשחוט עליהן את הצפור צריך שיהא חדש כך למדו מפי השמועה ושחט את הצפור אל כלי חרס על מים חיים מה מים חיים שלא נעשית בהן מלאכה כלומר שהרי למים חיים הוא צריך אף כלי שלא נעשית בו מלאכה:

5 מי כיור אין צריך שיהו מן המעין או מן הנהר אלא אף מן המקוה וכל המים הכשרים למקוה כשרים לכיור ושפסולים למקוה פסולים לכיור וכן כל המשלים לשיעור המקוה משלים לשיעור הכיור ושיעור מי כיור הוא בכדי שיהו ארבעה כהנים יכולין לקדש הימנו:

6 עץ ארז ואזוב האמור במצורע שנתקלפו פסולים שהרי כל שנקלף שינוי שאינו חוזר לבריתו הוא אבל אם הפשיל בהן את קופתו לאחוריו ונתעקמו כשרים שהרי אותו עקמימות חוזר ומתפשט ומלאכה אינה פוסלת בהן שלא נאמרה גזרה שוה אלא בכלי:

7 כבר ביארנו במשנה שמקום אמה על אמה היה בצפון העזרה ובו טבלא של שיש וטבעת קבועה בה ומגביהה ונוטל עפר מתחתיה מ"מ צריך שתדע שכל שלא היה שם עפר תיחוח מתקן מבחוץ ומביא לשם לקיים בקרקע המשכן וחוזר ונוטלו ונותנו לתוך המים ואינו צריך לחפור לשם בדקר או בקרדום שלא נאמר מקרקע אלא בקרקע וכל שהיה בקרקע שעה אחת אשר יהיה בקרקע המשכן קרינא ביה ולא נתמעט אלא שלא יביא מתוך קופתו להביא לתוך הכלי ולא עוד אלא שאם בא לטרוח ולחפור אינו רשאי לכתחלה שנאמר אשר יהיה בקרקע המשכן אלא שאם חפר כשר הוא כל שיש שם עפר תיחוח יביא משם ולא יזמין מבחוץ ויכניס בפנים אלא שבדיעבד כשר: